
הטיפול בכף הרגל בסוכרת
ד״ר אביבית כהן, יחידת הסוכרת, המחלקה לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם, הדסה עין כרם
יו"ר החברה הישראלית לרגל סוכרתית וריפוי פצעים
נכתב בשיתוף חברי הוועד
קיצורים:
המושג "רגל סוכרתית" מתייחס לכיב או להרס רקמתי בגפה התחתונה של חולה הסוכרת. מוערך, כי כל 20 שניות נקטעת רגל משנית לסוכרת, וכ-50%-70% מקטיעות הגפיים התחתונות קשורות בסוכרת. עד כ – 30% מחולי הסוכרת יפתחו כיב סוכרתי במהלך חייהם.
כיב סוכרתי מתפתח על רקע נוירופתיה, איסכמיה, דפורמציה וטראומה – בד"כ מינורית. תוצא הכיב תלוי באספקת הדם של הרגל, זיהום, מחלות רקע נוספות של החולה ועוד.
אצל לפחות מחצית מהחולים הסובלים מכף רגל סוכרתית ופונים למרפאות מקצועיות קיימת מחלת כלי דם פריפרית. המחלה יכולה להיות קלה עם השפעה מועטה על יכולת ריפוי הפצע, או שייתכן ומדובר באיסכמיה קשה אשר ללא טיפול תוביל לאובדן הגפה. לעיתים, על אף נוכחותה של איסכמיה לא קשה, בנוכחות כיב ברגל יש דרישה לזרימת דם מוגברת לצורך ריפוי הפצע ועשויה להיווצר אי התאמה בין הדרישה המוגברת לאספקת דם לגפה והיכולת המוגבלת של כלי הדם המוצרים לספק אותה. בעד כמחצית מחולי הסוכרת יכולה להופיע איסכמיה שקטה של הרגל בשל הירידה התחושתית ממנה הם סובלים ועל כן היעדר תלונות כגון צליעה לסירוגין וכאבים במנוחה אינו שולל איסכמיה.
זיהום נוטה לסבך את מרבית הכיבים הסוכרתיים, והינו במרבית המקרים הגורם הישיר אשר קדם לקטיעה. החיידקים חודרים לרקמות הרכות דרך הכיב, מתפשטים בהדרגה ולעיתים מגיעים עד לעצם. בכמחצית מהמאושפזים בשל רגל סוכרתית הייתה אוסטיאומיאליטיס.
מניעה
מטופלים המצויים בסיכון גבוה לפתח כיב סוכרתי הינה אוכלוסייה בה יש להשקיע מאמצי הדרכה מרובים למניעת התפתחות כיבים. אוכלוסייה זו כוללת אנשים הסובלים ממחלת כלי דם פריפרית, שינויים מבניים בכף הרגל, נוירופתיה ואובדן תחושה, ובייחוד אנשים עם כיב סוכרתי בעבר או חולי דיאליזה. מטופלים אלו יש לתשאל לגבי קיום כיב סוכרתי פעיל בכל ביקור וירטואלי / פרונטלי וכן לוודא כי הם מודעים לסיכון ונוקטים אמצעי מניעה הולמים (המופיעים בקישור המופנה למטופלים).
טיפול
פרק זה המתייחס לטיפול בכף רגל סוכרתית מופנה בעיקר למרפאות ולצוותים הראשוניים אשר טיפול בכף רגל סוכרתית אינו מרכז עיסוקם. ניתן דגש על מתן טיפול ראשוני, סימני אזהרה המחייבים הפניה למיון וכן מטופלים אשר כדאי להפנות למרפאות שניוניות.
כאשר פונה למרפאה חולה עם כיב סוכרתי בכף הרגל יש לשים דגש על כמה היבטים חשובים:
-
סיווג הכיב - יש להבין את האטיולוגיה של הכיב – האם זהו כיב נוירופתי, איסכמי, או כיב משולב – נוירואיסכמי. כיב נוירופתי יתפתח בד"כ בצד הפלנטרי של כף הרגל או באזורים המכסים אזור דפורמטיבי של הרגל. כיב עם מרכיב איסכמי יתפתח באופן שכיח יותר בקצות האצבעות או בצד הלטרלי של כף הרגל.
-
הבנת הגורם הישיר להתפתחות הכיב – חשוב להבין מהו הגורם המידי לכיב וכיצד ניתן יהיה למנוע את הישנותו. לדוג' – האם המטופל גזז ציפורניים בצורה לא נכונה, נעל נעל לוחצת או שמא מדובר בתהליך איסכמי או אמבולי חריף.
-
האם הכיב מזוהם? – האם הכיב מזוהם? – זיהום בכיב הינו אבחנה קלינית, ולא כל כיב סוכרתי הינו בהכרח מזוהם ודורש טיפול אנטיביוטי. אין לתרבת כיב לא מזוהם - והימצאותם של חיידקים בתרבית אינה מעידה על זיהום. יש להעריך את חומרת הזיהום ובהתאם להתחיל טיפול / להפנות לאשפוז.
-
הערכת מידת האיסכמיה בגפה – מישוש דופק בבדיקה פיזיקלית הוא דבר תלוי בודק ומשתנה, גם בקרב רופאים מיומנים. על כן, ברוב המכריע של החולים המסתמנים עם כיב סוכרתי יש לבצע בדיקה לא פולשנית של זרימת הדם. בכל חשד, אפילו קל, לאיסכמיה חובה להפנות את המטופל בדחיפות להערכה וסקולרית, באם זו לא נעשתה בתקופה האחרונה.
נקודות חשובות בטיפול בכיב
ראשית, יש לאמוד את רמת החומרה והדחיפות של הפניית המטופל. כיב המשלב זיהום משמעותי ואיסכמיה מייצג מצב חרום רפואי ויש להפנות את המטופל בדחיפות לחדר מיון לטיפול כוללני.
בנוסף, גם מטופל הסובל מכיב סוכרתי ומלווה בסימני זיהום סיסטמי יש להפנות לחדר מיון.
באם הרושם הוא כי ניתן לטפל בכיב בקהילה, יש לשקול הפניה של המטופל למעקב במרפאות הפצע השניוניות הקיימות בקופת החולים, או במרפאות החוץ של בתי החולים, לפי חומרת מצבו. ניתן להתחיל טיפול במרפאה הראשונית
הטיפול בכיב יכלול את ההיבטים הבאים:
-
הסרת לחץ מהכיב – הטיפול בכיב, בייחוד כיב פלנטרי, כולל בשלב ראשון מניעה דריכה על הכיב. יש להדריך את המטופל באופן מיידי להימנע מדריכה, עד להגעתו למרפאה הייעודית שם יותאם לו אמצעי ה – offloading הנכון ביותר עבורו.
-
טיפול באיסכמיה –יש להפנות כל מטופל עם כיב סוכרתי למעבדת כלי דם לביצוע בדיקה לא פולשנית של זרימת הדם העורקית. דחיפות ההפניה תלויה במצב המטופל.
-
טיפול בזיהום – במקרה של זיהום ראשוני, וללא טיפול אנטיביוטי בתקופה האחרונה המזהמים הינם בד"כ חיידקי העור – Staph / Strep. אם הזיהום קל עד בינוני (מבחינת מצבו הכללי של החולה) ניתן להתחיל טיפול בצפורל פומי במינון משתנה לפי חומרת הזיהום – בד"כ 0.5-1.0 גר' שלש פעמים ביום. ניתן להוסיף פלג'יל במינון של 500 מג' שלש פעמים ביום לכיסוי אנאירובים (אם כי לא בהכרח). בחולה הרגיש לצפלוספורינים או חולה אשר קיבל טיפול אנטיביוטי לאחרונה יש להתחיל טיפול בציפרו 500 מ"ג פעמיים ביום וקלינדמיצין במינון 600 מ"ג שלש פעמים ביום. יש להדגיש כי ציפרו בלבד אינו מכסה חיידקים גראם חיוביים. משך הטיפול ככלל ינוע בין 10-14 ימים. במידה ואין שיפור תוך 2-3 ימים כדאי להפנות למרפאה שניונית להערכה ובאם הזיהום מחמיר יש להפנות לחדר מיון.
תרביות מטוש אינן מאד אינפורמטיביות, ומעידות לעיתים על קולונוזיציה ולא על זיהום. יש להעדיף תרביות רקמה. עם זאת, בחולה עם זיהום קל אשר מטופל בקהילה ולא קיבל טיפול אנטיביוטי לאחרונה ניתן להתחיל טיפול ללא תרבית.
אם קיים רושם כי ישנה מעורבות עצם בכיב – יש להפנות את המטופל לצילום של כף הרגל וחובה להפנות למרפאה שניונית. אם אין זיהום חריף המחייב טיפול אנטיביוטי מיידי, עדיף כי הטיפול יוחל לאחר נטילה של תרבית עצם. -
היבטים מטבוליים וטיפול במחלות הרקע – יש לשאוף לאיזון סוכרת מיטבי בחולים אלו, בעיקר בזמן זיהום וכדאי להיות עם סף נמוך להתחלת טיפול באינסולין בחולים מזוהמים שאינם מאוזנים. יש לקחת בחשבון כי גם מחלות רקע נוספות כגון אי ספיקת לב, אי ספיקת כליות עשויות לצאת מאיזון סביב הזיהום ולטפל בהן בהתאם.
-
הטיפול המקומי בפצע - - קיימים בשוק תכשירים רבים לטיפול מקומי בפצעים. רובם לא הוכחו כיעילים במסגרת מחקרים קליניים, אך אנשי מקצוע רבים יעידו על יעילותם. ניתן להיעזר ב – expert opinion של אנשי מקצוע אשר התמקצעו בתחום – רופאים ואחיות - בבחירת תכשיר מקומי מתאים לטיפול בפצע. ככלל, יש לבחור חבישה המאפשרת שמירה על סביבה לחה באזור הפצע תוך הגנה על העור הבריא בהיקף ושליטה על כמות ההפרשות. כיב מזוהם רצוי לחבוש עם חבישה המכילה חומר אנטיבקטריאלי כגון יוני כסף, דבש רפואי או פלאמינל.
Acute charcot foot
חשוב לציין בקצרה קיומו של מצב דלקתי אך לא זיהומי בחולי סוכרת הנובע כתוצאה משילוב של נוירופתיה אוטונומית, הפרעות מכניות, והפרעות מטבוליות בעצם של חולי סוכרת. נוצר תהליך דלקתי בעצמות כף הרגל אשר בהעדר טיפול עשוי להוביל לשינויים מבניים כרוניים בכף הרגל. הרגל תסתמן עם אודם, נפיחות וחום מקומי, ותיתכן גם עליה במדדי דלקת, אך לא תהיה תגובה לטיפול אנטיביוטי. הטיפול הראשוני הינו offloading – כלומר הימנעות מוחלטת מנשיאת משקל על הגפה. יש להפנות מטופלים אלו למרפאות השניוניות להמשך טיפול ומעקב.
סיכום
כף רגל סוכרתית הינה מחלה מורכבת הדורשת טיפול והתייחסות מיידית ודחופה במקרים רבים.
בקופות החולים ובבתי החולים קיימות מרפאות פצע שניוניות המיועדות למתן מענה כוללני עבור חולים אלו. חשוב כי תברר לאן יש להפנות חולים אלו במחוזך. חשוב לזהות מצבי חירום ולהפנות את המטופלים לחדר מיון במצבים דחופים – בכדי למנוע אובדן גפה או סכנת חיים.
מניעה היא אבן היסוד בטיפול. הקדישו זמן לדיון בנושא עם חולה הסוכרת בכל מפגש פרונטלי / וירטואלי וודאו כי הוא מודע לסיכון וכיצד להימנע ממנו.